top of page
_MG_4947 (2)_JPG.jpg.webp
סיפורי נשים

בכיתה ו' בבית הספר היסודי דויד רמז בחולון, קיבלנו עבודת בית, לכתוב חיבור, כשהקראתי את החיבור, שהרגשתי שהיה הכי טוב שכתבתי, המורה עצרה אותי באמצע ואמרה, "עדיף שלא תכתוב סיפורים", ואכן לא כתבתי. הפעמים היחידות שכתבתי היו הודעות סמס או ווצאפ. ובעיקר כתבתי לי הגיגים, מיצוי של ליבת רעיון, ליבת המחשבה שבאה אליי. כמו לדוגמא "בהשגתה התאווה נעלמת", "המושל בזמן אינו ממהר". לפני כמה שנים, הגיע אליי אחד החברים שעובדים איתי, מחזיק דפים רבים, המכילים את ההתכתבות שלי אתו, מחשבות ותובנות שכתבתי לו על ניהול. הדרך בה רואים את סימני הדרך של החיים, ואת מהות הניהול, "שמעתי אותך מדבר עם המנקה, שמעתי את התחינה בקולה ושמעתי את קולך, אתה מביא אותה להתנגדות הגוף והמחשבה, כשאדם מתנגד כל כולו עסוק בהדיפה והפסיק הוא להקשיב, אל תביא אדם להתנגדות, להתנגדות הגוף או הנשמה, אתה כמנהל יכול למחוץ את עובדת הניקיון כמו זבוב על הקיר, הישמר והיזהר באלו ה"חלשים" ממך, אלו שמעליך או שווים לך הוכח אותם, תקן אותם. במקום של אי סימטריה לטובתך, הישמר". "אספתי את ההודעות ששלחת, עשרות רבות, בוא נאגד את התובנות ודרך החיים שהראית לי ". כך החל הרומן שלי עם הכתיבה. בכל ספר שכתבתי ניסיתי לבחון את הגבולות האישיים שלי, חוויתי את הכאב וההתמכרות לכתיבה. כותב, מוחק ומדייק. בספר הזה "סיפורי נשים" שאלתי האם אוכל לכתוב את מחשבותיי, לכתוב את התבונה שאספתי כתוב ומסופר על ידי נשים. כתבתי שמונה סיפורים שונים וקצרים, על נשים, כולם כתובים בלשון אישה. זו הייתה לי התמודדות חדשה ומחייכת, לחשוב כאישה. אין בי יהירות שמצאתי את הדרך למחשבה הנשית. הסיפורים שכתבתי הם חוויה אישית שעברתי, חיברתי לתובנות סיפור מחוויה אישית, הרחבתי והוספתי צבע ושנינות לנשים "החזקות" בסיפורים.
 
אני חייב תודה למרסל מוסרי, אמרתי לה "שגם איש מבוגר צריך בחורה צעירה שתגיד לו מילה טובה". 

שקופה

או כמו שכתבתי שקוףה, שקופה עם ף סופית.

העין מבקשת להבין עוצרת לבחון את הטעות, מביטה בשימוש באות הסופית, לפתע המילה שקופה הפכה להיות מילה המבקשת תשומת לב, יש בה פתאום יחוד, כך הסיפור שקופה.היו שנים בנערותי שהייתי שקוף לבנות "השכונה" התהלכתי ביניהן כאילו איני קיים. הסיפור מספר על אישה הבוחרת לא להשפיע, לחיות עבור מעגל המשפחתי שלה, להיות עבורם אישה ואם בלי לבקש דבר עבור עצמה, ובעיקר אין לה רצון להשפיע על העולם. בחירת הלבוש המסתיר אותה, את הרכב חסר הזהות, הכל כדי לא להשפיע ולהיות מושפעת מהעולם, היא בוחרת בחוסר השפעה, עם קריצה בסיום הסיפור.

נגיעות

נגיעות

בסיפור נגיעות עסקתי בצמתי החיים, צמתים שבהם חיי קיבלו תפנית.

האקראיות בחיים לעומת המחשבה שהחיים הם מסע. מפגשים לא מתוכננים שהופכים את מסלול החיים. כמו חללית הטסה בחלל ושינוי הכוון והמהירות שלה נקבעים על ידי כוח משיכה של הכוכבים שהחללית עוברת לידם. כול כוכב יסיט מעט את החללית וישפיע על כוון הטיסה שלה. כשהחללית קרובה מאוד לכוכב היא יכולה להילכד בכוח המשיכה שלו. כך אנחנו בני האדם, בכל מפגש עם כל אדם, אנחנו מוסטים מעט ממסע חיינו, ויש כאלה שנלכדו בכוח המשיכה שלהם, לעיתים עד שנאבד את עצמנו. 

הסיפור התרחש במציאות, באחד הטיולים שלי בווייטנאם, המפגש עם לארה, לאריסה, זהו שמה האמיתי.

בעיניי החיים אינם מסע אלא מפגשים אקראיים.

מאולמנת

מאולמנת

מאולמנת, בעלה המת הפך אותה לאלמנה, היא לא הייתה מוכנה לקראת המעמד החדש.

כשאדם נפטר מהעולם, למת חווית החיים הסתיימה, הנשארים אחריו נותרו עם חיסרון, חיסרון נפשי או גשמי.

כשהורי נפטרו, התבוננתי באלו המלווים אותם במסע ההלוויה, באלו הקרובים שמרגישים חיסרון. חשבתי כשאני הולך בתוך הקהל הגדול, מי ישאל לשלומי בלי רצון לקבל?, מי ידע על פי צליל קולי איך אני מרגיש?

הסיפור כתוב בהומור ציני על החיסרון שמשאיר הנפטר אחריו. אחרי שבוע, רובם חוזרים לשגרת חייהם, עוד כמה ימים וימלאו אלו החסרים את מחסורם ממקור אחר, ועוד מעט זמן וכאב החסר יעלם וישכח.

בסיפור זה לא קראתי בשמות האנשים, סיפור ללא שמות, ללא אזכור של אף שם, כמו התמונה של הכבשה, כדי ליצור הלימה בין הדמות הצינית והשנונה של האלמנה. 

קו הרוח

"קו הרוח" התחיל במחשבה שקפצה אלי, לספר סיפור ללא דיאלוגים או מונולוגים, שבו גיבור הסיפור לא יאמר מילה.

הגיבור נוכח אך לא משתתף בדו-שיח. חיפשתי חוויה אישית שבאמצעותה אצליח להגשים את המחשבה ולספר את הסיפור.נזכרתי בתקופה שלאחר הצבא, כשעבדתי בתל אביב ונסעתי באוטובוס לעבודה, יום אחר יום באותה שעה ובאותו קו. שם פגשתי והכרתי אותה, היא עלתה לאוטובוס באותה תחנה, אני באמצע האוטובוס העמוס והיא עולה כמה תחנות אחרי לאוטובוס הצפוף, ועומדת ליד נהג , רחוקה ממני. החלפנו שלום במבט עיניים אך מעולם לא דיברנו או נפגשנו. חשבתי שידעתי עליה הכל דרך המראה שלה, חשבתי שידעתי איך היא מרגישה על פי הליכתה ועיניה."קו הרוח" סיפור מתוך ראיית המציאות שלי, דרך "האבחונים" שאנו עושים לאנשים חדשים שאיתם אנחנו נפגשים. לעיתים יש קשר בין ראיית המציאות שלנו לאמת.

זהות

שאלת הזהות, מי אני?

האם שאלת הזהות האישית שלי, איך אני נתפס על ידי האנשים שסובבים סביבי. האם הם רואים אותי בזהות שאני בחרתי לי או שהם יצרו את הזהות שלי?. האם אפשר להחליף זהות?. בחברה מסחרית זהות נקבעת על ידי אופי האדם שהקים את החברה, אם אדם נעים הוא ומקשיב ובעל חמלה, הדנ"א של המייסד תזרום בחברה. האם אפשר לבחור זהות?, באחת הנסיעות שלי ללונדון החלטתי להחליף זהות, להיות מוחצן וקולני, שידעו שהגעתי. החזקתי מעמד שעתיים בלבוש הזהות החדשה. הסיפור על נעמה ניסיון לספר על הזהות שלנו, על הזהות שנבחרה או בחרנו לעצמנו ומלווה אותנו כל חיינו.

הוא היה איש חשוב ומצליח בחיים והיא עקרת בית,

השנים שחלפו לא הקטינו את אהבתם, היא מזמן לא האישה הצעירה והיפה, והשנים עיצבו את פניו וגופו. זוג שהכרתי והלכו לעולמם.הבטתי בקנאה בדרך שהוא הביט בה כשדיברה, או סיפרה חוויה. מבט מעריץ ומקשיב לכל המילים כאילו רק עכשיו נפגשו כאילו לראשונה שמע את הסיפור. הוא לא כיסה אותה בצלו, היא הלכה באור שלו שהאיר את העולם, פעם הוא במרכז ופעם היא. כשהייתה היא המרכז הוא הקטין את עצמו להשאיר לה את כל המקום. בכתיבת הסיפור מעשה בבלונים ניסיתי לספר את המושג אהבה בראיית חווית חיי.

מעשה בבלונים

כלוב הזהב

בהתבוננות פנימה אל נפשי, ראיתי שהדמיון שלי מוגבל על ידי הידע שצברתי.

גיליתי שאני חיי בתוך מסגרת חוקים ועקרונות שאספתי עם השנים עקרונות שמגבילים את התנועה שלי, את תנועת המחשבה והגוף. העקרונות היו לי כמגן, ולאט הפכו להיות כמו משקולות על רגליי. הם מעכבים את החופש שלי. הבנתי שכל העקרונות חייבים להיבחן מחדש בכל פעם. עדיין אני מקשיב לגופי ומגיב על פי העקרונות שאספתי, אבל אחרי שאני פועל, אני בוחן אותם מחדש. בסיפור כלוב הזהב, לקחתי את הדמות למסע לחיפוש החופש. 

חולות הזמן

זהו הסיפור על סרגל החיים, כשהייתי נער בימי החופש הגדול, הים היה מקום ההתכנסות, לשם הלכו לשחק, להיות בחופש.

שם במים של חוף הגולשים בבת ים, שחיתי והבטתי אל החוף, כמנסה להפליג בים הזמן, מנסה להביט אל חיי העתידים, מי תהיה אשתי מי יהיו ילדיי. כעסתי עליה עוד לפני שהכרתי אותה, "אם יודעים מי את האישה שלי אז למה את לא מופיעה כאן ועכשיו".סיפור חולות הזמן מספר את חווית הילד ההוא שהייתי, ועליי אחרי שחציתי את סרגל הזמן.

תגובות (13)

בלהה
17 dic 2024

וואו, נהנתי. אז ככה כמה תובנות…… בסיפור נגיעות, דמיינתי והתאמתי אותך לסיפור. במאולמנת, דמיינתי ומצאתי קווים לדמותי בסיפור. בכל סיפור מצאתי חיבור אליי, לקחתי שורות, הרהרתי עם עצמי מספר פעמים ושאלתי גם אותי, אם אני מאושרת, אם אני מסופקת, אם אני לעצמי כמו שאני לאחרים. מאמינה ויודעת שכל אחד ואחת יכולים למצוא בין כל אחד מהסיפורים את עצמו, אם לרגעים ואם לגמרי. בטח היו שהנהנו בראש ואמרו לעצמם…. וואלה קרה לי גם, כן מכירה מישהי שזה קרה לה, שמעתי על סיפור כזה. מעניין, כייף לגמרי. נותן פינה להרהור ותהייה. שאפו מאיר 👏👍🫡🥰


יהודית
08 dic 2024

סיימתי לקרוא את הספר. כתיבה נשית יפה ומלאת רגישות. הסיפור _שקופה_ מתאר דמות אשה שנגזרה מתקופת הילדות שלי והועתקה לתקופה המודרנית של היום. קשה למצוא היום נשים כאלה . תודה על העותק. ישר כח ועוף על החלומות שלך . בהצלחה .

Invitado
לפני 7 שע׳
Contestando a

יש מלא נשים כאלה היום


מירב
13 nov 2024

היי מאיר מה שלומך?

רק לספר לך שהספר שלך כבש אותי. קראתי את השקופה ואת נגיעות והכתיבה שלך מרתקת קל מאוד להיכנס לדמויות שלהן ואפילו להזדהות איתן. אני חושבת שכל אחת מייצגת תקופה בחיים. תקופה שקופה שאת לא נראית והמשפחה תופסת את כל המקום ותקופה קסומה שהכל עוד לפנייך שהכל יכול לקרות . קינאתי בלאריסה על כך. והגבוה הכסוף המוסט שיצק משמעות אמיתית במבט שלה על החיים ולימד אותה להרחיב את הגדרות ולא לכפות אמונות והרגלים אלה להשאר בפשטות ולראות את האחר כמו שהוא. הוקסמתי😊 התחלתי את המאולמנת ואני מתה על הציניות שלה. בקיצור הספר מרתק ואני נבלעת בתוכו בקלות. הרבה זמן שלא קראתי ספר שהוא לא ספר עיון. תודה רבה 🙏🙏🙏


רותי
12 nov 2024

סיימתי את הרביעי כלוב הזהב העלית שאלות מעולות, כמובן שזיהיתי אותך בארבעת הסיפורים שקראתי 🙂 אהבתי את התיאורים של חיי היומיום הם מכניסים את הקורא בטבעיות לתוך הסיפור. הסוף של כלוב הזהב היה טוב מדי בעיניי בשביל החיים...אני הייתי משאירה קצת מהמלנכוליה של הקיום :). יישר כח שאתה מרגיש חופשי לעשות מה שאתה אוהב.


Invitado
23 oct 2024

מאיר,

עוד שקראתי את דפי הטיוטה עם השינויים ,המחיקות,ההוספות זו היתה קריאה רציפה שסחפה אותי .

מצאתי את עצמי מחייכת,מגחכת ומזדהה לרגעים בדמויות הסיפור "זהות" ולרגעים "במעשה בבלונים"


תודה על יצירה עם כתיבה משעשעת,סקסית ועמוקה

כתיבה בתור גבר,כתיבה בתור אשה לא משנה,חבל על הזמן ,

מחכים כבר לספר הבא ;)



Invitado
21 oct 2024

וואו, שאפו👏🫡 קראתי את הספר בהנאה רבה. אהבתי מאוד והתחברתי לסיפור, מאולמות. דמיינתי ומצאתי קווים לדמותו בסיפור. בכל סיפור מצאתי חיבור אליי, לקחתי שורות, הרהרתי עם עצמי מספר פעמים. מאמינה ויודעת שכל אחד ואחת יכולים למצוא את עצמם באחד מהסיפורים, אם לרגעים ואם לגמרי. בטח היו שהנהנו בראש ואמרו לעצמם…. קרה גם לי, מכירה מישהי שקרה לה כך בדיוק, שמעתי על סיפור כזה. הספר מעניין, מהנה. נותן פינה של הרהור ותהייה. כייף גדול. 🥰


Invitado
19 oct 2024

סיימתי את הספר, היה לי תענוג.

מצאתי מסרים ושאלות, הזדהיתי כמעט עם כל אחת מהגיבורות .

🩷🩷🩷🙏🏼👏🏻


Invitado
19 oct 2024

בקריאת הספר מצאתי את עצמי מזדהה עם הרבה מהסיטואציות המתוארות בו כאילו מישהו קרא את מחשבותי הכמוסות ביותר.

נראה שהכותב התחבר לצד הנשי שלו ובכך מצא את היכולת לכתוב כאילו הוא אישה

לא הרבה גברים יכולים להיכנס לראשה של אשה ולהבין את מה שקורה שם ועל כן מגיע לו ח' ח' גדול


Invitado
16 oct 2024

זה מהמם

וזה שאני מצליחה לקרוא

בכלל ספר זה בכלל השיא 😂

עפתי על הסיפור של האלמנה 😂😂


Invitado
16 oct 2024

לקרוא את סיפורי נשים אינו סתם ספר קריאה רגיל רומנטי ועוד להבין שגבר כתב את סיפורי חייו ממבט של אישה .

הספר נתן לי מחשבה על הסתכלות חיי , בכל סיפור הזדהתי עם הדמויות וראיתי קווים מקבילים , לקחתי מהן גם תובנות ,למדתי עוד על מערכות יחסים.

אהבתי את הסיפור זהות, איך אנחנו יכולים להשתנות ולהמציא את עצמנו מחדש.

להיות מה שאני רוצה וזה בסדר, זה לא איך שהסביבה רואה אותי, אלא איך אני רואה את עצמי.

תודה על הסיפורי ההשראה 💓

© כל הזכויות שמורות למאיר היימן

bottom of page